'Halah
Daf 6a
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמִכֵּיוָן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ לֹא כְחוּלִין הוּא. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין פָּטוּר 6a מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב אֶת כָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ לֹא חֶלְבּוֹ וְחֵלֶב חֲבֵירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלֹא תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. בְּשֶׁמֵּירַח וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. אֲבָל אִם הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאַמַר כָּךְ מֵירְחוֹ לֹא בְדָא. כְּשֶׁהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ עָלָיו אֲבָל אִם הִפְרִישׁ מִמָּקוֹם אַחֵר לֹא בְדָא.
Traduction
''La première dîme ayant satisfait aux droits d’oblation'' y est aussi comprise. Mais, est-ce qu’après ce prélèvement opéré, le produit n’est pas considéré comme profane? Peut-il encore être question de Halla? Il se peut, fut-il répondu, qu’il s’agisse du cas où le lévite a précédé le cohen dans la réception des redevances, le blé étant encore en épis (dont on a eu soin de prélever l’oblation de la dîme, ou le 100e, non l’oblation principale) en ce cas, dit R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish (26)''Berakhot 47a (t. 1 p. 417); Shabat 127b; Eruvin 31b; Pessahim 35b; Betsa, 13b, et ci-après, Bikurim, 2, 3 ( 65a).'', on est dispensé de l’oblation principale. R. Yossé interprète le verset (Nb 18, 29): prélevant sur le meilleur ce qu’on en doit consacrer en ce sens que le lévite ne donnera pas en même temps son meilleur (l’oblation du 100e qu’il doit au cohen) et celui du prochain (l’oblation principale due par le simple Israélite); ou encore on tire la même déduction de ce qu’il est écrit (ibid. 26): Vous prélèverez là-dessus, comme impôt de l’Eternel, la dîme de la dîme; c.-à-d. qu’il devra cette dernière, non la grande oblation. -Ceci a lieu au cas où, après avoir nivelé le monceau de blé, le lévite a prélevé son oblation de la dîme; mais s’il a prélevé d’abord 1/100e et qu’ensuite il ait nivelé tout, c’est le complément de préparation entraînant l’obligation de l’oblation principale. La dispense a lieu aussi lorsque ce lévite a pris une partie de ce même blé pour le libérer de l’oblation de la dîme; mais lorsque cette dernière redevance a été prise d’ailleurs, la dispense n’a plus lieu d’être, et il faut aussi délivrer l’oblation sacerdotale
Pnei Moshe non traduit
ומכיון שניטלה תרומתו לאו כחולין הוא. ומאי קמ''ל במתני' דמעשר ראשון שניטלה תרומתו חייב בחלה פשיטא דהא כחולין הוא ומשני תיפתר שהקדימו הלוי להכהן בשבלים דאמר ר' אבוהו וכו' והשתא קמ''ל דאע''פ שיש בו חלק מתרומה גדולה שלא ניטלה ממנו אפ''ה חייבת בחלה:
א''ר יוסי כתיב וכו'. טעמא דפטור מתרומה גדולה מפרש דכתיב גבי תרומת מעשר מכל חלבו את מקדשו ממנו ומדלא כתיב מכל חלב למיעוט הוא דאתא חלבו אבל לא חלבו וחלב חבירו שאם הקדימו למעשר בשבלין לא תפריש ממנו אלא חלבו שהוא תרומת מעשר אבל לא חלב חבירו שהוא תרומה גדולה שאינו ניטל ממנו אלא מן הטבל שנתמרח בכרי:
א''ר יוסי כתיב וכו'. כמו א''נ הוא דא''נ מהכא דכתיב וכו' ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר:
בשמירח. ודוקא שאחר שהקדימו בשיבלין מירחו ואח''כ הפריש תרומת מעשר שבו אבל איפכא לא בדא אמרו שפטור מתרומה גדולה:
כשהפריש ממנו עליו. התרומת מעשר. אבל אם הפרישו ממקום אחר עליו לא בדא אמרו שפטור מתרומה גדולה דליכא למעוטי מוהרמותם ממנו וגו' ולא תרומה ומעשר מן המעשר ממנו שהרי לא הפרישו ממנו:
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא רִבִּי הִלֵּל בֶּן הָלֵיס מָטֵי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה דְּמִן הָדָא. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבּוֹלִין פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה.
Traduction
La Mishna énumère aussi dans cette catégorie la seconde dîme, ou des objets sacrés qui ont été rachetés. R. Zeira, R. Yossé, R. Hama b. Oukba, R. Hillel b. Halis déduisit au nom de R. Juda de ce cas, que lorsque la 2e dîme a été prise par anticipation sur le blé en épis (avant que le devoir de l’oblation soit né), cette partie est dispensée de la part proportionnelle d’oblation principale.
Pnei Moshe non traduit
מעשר שני והקדש שנפדו. קתני במתני' וקשיא היכי דמי דאשמעינן דפטור מן המעשרות הא מסתמא הפרישו כסדר אחר שתרם תרומה גדולה והפריש המעשר ראשון ואח''כ מפריש הוא מעשר שני ואי דמיירי בשעבר והקדימו דקי''ל מה שעשה עשוי אכתי קשיא מאי קמ''ל דפשיטא בשנפדה השאר חולין הוא והלכך קאמר ר''ז וכו' ורבי הלל בן הליס מטי בה לאומרה בשם ר' יודה דמן הדא שמעינן מע''ש שהקדימו בשבלין פטור הוא מתרומה גדולה ומתני' נמי בהכי איירי והיינו דקאמר פטור ממעשרות ובחלה חייב לאחר שנפדה אף ע''פ שיש בו חלק תרומה:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא חַייָב. אָמַר לֵיהּ אוֹף אֲנָא סָבַר כֵּן הֲוֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הוֹאִיל וְכָל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כִּנְכָסָיו חַייָב. הֲוֵי פְלִיגָא הוּא. מָאן דְּאָמַר חַייָב אֲפִילוּ תְרוּמָה שֶׁבּוֹ חַייֶבֶת. מָאן דְּאָמַר פָּטוּר אֲפִילוּ חוּלִין שֶׁבּוֹ פְטוּרִין.
Traduction
R. Yona dit: cet avis est conforme à celui qui admet qu’une telle valeur de 2e dîme n’est pas considérée comme le bien habituel du propriétaire, mais comme un bien sacré; car si c’était son bien, il va sans dire qu’il en devrait la halla. C’est aussi mon avis, lui dit-il, car si la 2e dîme était tenue pour le bien du propriétaire, il serait obligé d’après tout le monde d’en prélever la halla. Or, la discussion a précisément lieu en cas de prélèvement anticipé de la 2e dîme prise sur les épis: celui qui est d’avis de le soumettre au devoir de l’oblation (comme un bien propre) soumet aussi à la halla la parcelle d’oblation contenue dans la 2e dîme anticipée; celui qui la dispense au contraire (à titre de bien sacré) dispense aussi de la halla la partie profane qui s’y trouve, outre celle de l’oblation.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה בעי. הא דקתני גבי מעשר שני שנפדה אם זה דוקא כמ''ד שאינו כנכסיו חלא ממון גבוה הוא אבל למ''ד כשאר נכסיו הוא ואינו אלא ממון הדיוט א''כ הוא חייב בחלה אף קודם שנפדה וא''ל אף אנא סבר כן דמתני' דקתני שנפדה כמ''ד ממון גבוה הוא:
הוי מעשר שני הואיל וכל עמא מודיי שהוא כנכסיו חייב. כלומר הוי האי מעשר שני דקתני במתניתין שנפדה בהא כ''ע מודיי שהוא כנכסיו וחייב בחלה ומשום הא דלקמיה נקט להא:
הוי פליגא הוא. כלומר אף דאמרן דבגוונא דמתני' שנפדו בהא הוא דכ''ע מודים שחייב בחלה ובשלא נפדה פליגי ע''כ דעוד פליגי בחדא מילתא ובגוונא דאיירי במתני' שהקדימו בשבלין כדמוקמינן והיינו בחלק תרומה שבו דלמ''ד חייב בשלא נפדה משום דממון הדיוט הוא אפילו תרומה שבו חייבת וכלומר דלא תימא דלא פליג אלא על החולין שבו משום דלדידיה ממון הדיוט הוא אבל על חלק תרומה שבי כדאיירי במתני' לא פליג דהא מיהת האי חלק תרומה לאו כנכסיו ואותו החלק פטור הלכך קמ''ל דאף בחלק תרומה שבו פליג וקסבר דאפילו נפדה הכל הוא חייב בחלה דמכיון שהוא פטור מתרומה גדולה שהקדימו בשיבלין כמו שאין בו תרומה דמי ולהאי מ''ד דסבירא ליה דפטור הוא בשלא נפדה דממון גבוה הוא הכל פטור הוא ואפי' חולין שבו פטורין:
'Halah
Daf 6b
מָאן דְּאָמַר חַייָב עֲשָׂאוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ כְּגָדִישׁ שֶׁנִּדְמַע כְּעִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲנָא בָעִיתָהּ. רִבִּי יֹאשַׁיָּה אָמַר אֲנָא בָעִיתָהּ. מַה בֵּין גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע לְעִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה. גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע אַתְּ אָמַר חַייָב. עִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אַתְּ אָמַר פְּטוּרָה. רִבִּי תַנְחוּמָה בְשֵׁם רִבִּי 6b חוּנָה. גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע עַד שֶׁלֹּא נִדְמַע עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. עִיסָּה שֶׁנִּדָמְעָה עַד שֶׁלֹּא נִדְמְעָה עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה אֵינָהּ חַלָּה דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגֶזֶל בְּיַד כֹּהֵן.
Traduction
D’après celui qui exige les redevances sur la 2e dîme, qu’arrivera-t-il lorsqu’on aura pris la 2e dîme en épis pour l’employer à titre d’oblation de la dîme et libérer un autre bien? Est-ce comparable à un amas d’épis auquel est mêlé un épi d’oblation, auquel cas on peut prendre le tout à titre sacré d’oblation? Ou bien le considérera-t-on comme un mélange de pâte (ou de farine), auquel cas les redevances ne lui incomberaient pas? (la question reste non résolue) —R. Yohanan prétendait avoir posé la question suivante et R. Oshia y prétendait aussi: Pourquoi y a-t-il une différence entre l’amas d’épis auquel on a mêlé une oblation et la pâte à laquelle est mêlée une parcelle de halla, et comment se fait-il que le mélange composé d’épis devient totalement sacré, tandis que dans le mélange de la pâte la partie sacerdotale est annulée? C’est que, répondit R. Tanhouma au nom de R. Houna, pour le mélange d’épis, s’il est arrivé que l’on ait prélevé l’oblation sacerdotale avant le mélange survenu, elle est valable (bien qu’elle doive être prélevée sur les grains); tandis que, pour le mélange de farine, s’il est arrivé de prélever la part de halla avant que le mélange ait eu lieu, ce prélèvement est nul, puisqu’il est dit plus loin (2, 5): ''lorsqu’on a prélevé la halla sur la farine, cette halla ne compte pas comme telle, et le sacerdote qui la prendrait se rendrait coupable de vol''.
Pnei Moshe non traduit
מאן דאמר חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה אתעביד לה. כלומר דהא מיהת איכא למיבעי להאי מ''ד דאף בשלא נפדה חייב הוא דממון הדיוט הוא ואפי' חלק תרומה שבו חייבת כדאמרן והשתא מבעיא לן לדידיה אם עשאו לזה המעשר שני תרומת מעשר על מקום אחר דיכול הוא לעשותו מכיון דלא ניטלה תרומה גדולה מזה כמקדשו בתוכו הוא ואם עשה כן מה דינו לענין חיוב תלה ומה את עביד לה לדמות לדין הזה:
לגדיש שנדמע בעיסה שנדמעה. כלומר אם אתה מדמה אותו כמו לגדיש שנדמע שיש בו חולין ותרומה ואפי' כן בחלה חייב הוא וה''נ אע''פ שהוא מדומע דהא מיהת יש בו חלק תרומה ונהי דאם לא עשה אותו לתרומת מעשר את אמרת דלהאי מ''ד מחשבינן כמי שאין כאן תרומה גדולה אבל כאן שעשאו לתרומת מעשר הרי זה כמדומע דיש בו חלק של תרומה ופטור הוא ממנה ויש כאן תרומת מעשר ואם לגדיש שנדמע מדמית ליה חייב או דילמא דאת מדמה ליה כמו בעיסה שנדמעה דתנינן במתני' דלקמן המדומע פטור מן החלה:
ר' יוחנן אמר אנא בעיתה. אני הקשיתי ושאלתי להא דלקמן ור' יאשיה אמר אף אני שאלתי מה בין גדיש שנדמע דפשיטא לך שחייב ובעיסה שנדמעה את אמר פטורה ומאי שנא:
ר' תנחומא. קאמר דהיינו טעמא לחלק בין גדיש לבין עיסה דגדיש שנדמע אם עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה בתמיה דאמאי לא יהא תרומה והא דקאמר עבר והפריש משום דאיכא גוונא שלא יפריש עדיין תרומה ממנו וכגון שלא הפריש הבכורים במחובר לקרקע דהדין הוא שמפריש אותן אח''כ אלא שצריך שיקדים הבכורים לתרומה ואם עבר והפריש לתרומה מקודם מה שעשה עשוי א''נ בגדיש שלא נתמרח עדיין מיירי דאע''פ שלא נגמר מלאכתו אם עבר והפריש לתרומה ה''ז תרומה אבל עיסה שנדמעה אינה כן שאם עד שלא נדמעה והיינו שהיא עדיין קמח ולא נדמע בה כלום ועבר והפריש ממנה חלה אינה חלה כלל דתנינן תמן לקמן בפ''ב המפריש חלתו קמח וכו' וגזל הוא ביד כהן וצריך להחזירו לבעלים והיינו דאיכא בין גדיש לעיסה:
וּמוֹתַר הָעוֹמֶר. מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב בִּתְרוּמָה וּבְמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Le reste de l’omer'', dit la Mishna, y est aussi soumis, mais dispensé de la dîme. Cet avis est opposé à celui de R. aqiba, qui déclare cet article soumis également à la halla et aux dîmes (27)Mishna, (Menahot 10, 4).
Pnei Moshe non traduit
ומותר העומר. קחשיב במתני' דפטור מן המעשר וא''כ מתני' דלא כר''ע דמחייב בפרק ר' ישמעאל במנחות אף במעשרות וקמ''ל דסתם לן תנא הכא דלא כר''ע:
וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין נֶאֱמַר לֶחֶם בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מַה תְרוּמַת גּוֹרֶן מִפֵּירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. אַף זוֹ מִפֵּירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר לֶחֶם לֶחֶם. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסֶח.
Traduction
Quant aux ''produits non parvenus au tiers de leur croissance'', pourquoi les sages (opposés à R. Eliézer) les soumettent-ils à la halla? C’est que, disent-ils, comme on a employé le terme pain aussi bien pour la Pâques que pour la halla (28)(Dt 16, 3), et (Nb 15, 19)., on conclut de l’analogie des termes que, dans l’un et l’autre cas, il faut que la pâte soit susceptible de fermenter ou de devenir azyme (et, à cet effet, lesdits produits sont assez mûrs). Pourquoi alors R. Eliézer les en dispense-t-il? Il déduit du verset (Nb 15, 20): A l’instar du tribut de la grange, ainsi vous prélèverez, que les fruits doivent être arrivés au moins au tiers de la maturité, comme c’est le cas pour la grange, avant d’être soumis à la halla. Mais R. Eliézer ne tient-il pas compte de la déduction tirée par les autres sages de l’analogie des termes pain, répétés pour la halla et pour Pâques? Non, car on trouve un enseignement disant au nom de R. Eliézer, qu’en employant des produits non mûrs, on n’est pas tenu de donner la halla, et c’est insuffisant pour remplir l’obligation de manger des pains azymes à Pâques.
Pnei Moshe non traduit
ותבואה שלא הביאה שליש מ''ט דרבנן. דקסברי אדחייבת בחלה אע''פ שפטורה ממעשרות:
נאמר לחם וכו'. כלומר כל עצמו של דבר דאמרינן דאלו חמשת מינין חייבין בחלה משום דילפי' לחם לחם ממצה שאלו המינין באין לידי חימוץ וניכרין הן בין מצה לחמץ וא''כ מינה מה להלן יוצא אדם י''ח בפסח אף במצה שהיא מהתבואה שלא הביאה שליש שהרי יכולה לבוא לידי חימוץ אף כאן חייבת בחלה:
מ''ט דר''א. משום דכתיב כתרומת גורן וכו' כדפרישית במתני':
ולית ליה לר''א לחם לחם. בתמיה דאי לית ליה הך גז''ש א''כ מנא ליה דאלו חמשת המינין הן שחייבין בחלה:
אשכח תני וכו'. כלומר לעולם אית ליה הג''ש דלחם לחם וס''ל דגם במצה אינו יוצא י''ח בפסח אם היא מתבואה שלא הביאה שליש כדאשכחן חדא ברייתא דתני בהדיא כן לר''א:
מַהוּ שֶׁחַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָן כְּתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אֶת שֶׁחַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ חַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אֶת שֶׁאֵין חַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ אֵין חַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ.
Traduction
Est-ce que le pain fabriqué avec de tels produits est aussi permis à titre de récolte nouvelle? Certes, dit R. Judan, car le verset cité plus haut, ''Vous ne mangerez (de la nouvelle récolte) ni pain, ni grains torréfiés, ni gruau'', indique qu’il est interdit seulement de manger le pain à titre de nouvelle récolte, lorsque les grains torréfiés sont ainsi défendus; au cas contraire, non.
Pnei Moshe non traduit
מהו שחייבין על לחם שלו. שבאה מהתבואה שלא הביאה שליש אם חייבין עליו משום חדש וקאמר ר' יודן מדכתיב ולחם וקלי וגו' איתקש לחם לקלי את שחייבין וכו' ואת שאין חייבין על קלי שלו משום חדש דאין קלי בתבואה שלא הביאה שליש דאין נקרא אלא שחת אין חייבין ג''כ על הלחם שלו משום חדש:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרַע וּמַצְמִיחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאִם נִזְרַע אֵינוֹ מַצְמִיחַ.
Traduction
R. Zeira déduit (29)V. ci-dessus, (Maasserot 1, 3). de ce qu’il est écrit (Dt 14, 22): Tu devras donner la dîme des produits de ta semence; c.-à-d. les produits semés, qui ensuite poussent, sont soumis à la dîme, non ceux qui ne sont pas parvenus au tiers de la croissance (voilà pourquoi tous dispensent de la dîme; tandis que la halla est prescrite seulement par les sages, en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' זעירא כתיב וכו' גרסינן להא לעיל בפ''ק דמעשרות בהל''ג דמכאן לתבואה שלא הביאה שליש שפטורה מן המעשרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source